The Secret Of Success

My beloved friend and chavrusa, ohev Torah amiti and great baal middos, Bnan Shel Kdoshim, R' Mordechai Ziskind Hager Shlita, told me that he was chatting with a very prominent psychologist who charges $1000 a session for his services [great job for a kollel man. He works one afternoon a month and he is SET!! I envy his wife and children. When they sit and have a Shabbos meal with him, it is a $2,500 value]. R' Mordechai asked him what is the entire "Torah" on one leg. What makes a person successful in interpersonal relationships?

The psychologist answered [you may read and I won't charge you:-)]: One compliment a day.

R' Mordechai spoke at shaleshudes in the shul next to the Great Synagogue [in Heichal Shlomo] and mentioned this idea. Some time later an ooolllddd man in his eighties or even nineties approached him and told him that he has had a great relationship with his wife. He wishes his great shalom bayis on all yidden. But after he heard about the importance of giving a compliment he took it to heart and started doing it. He had been lax because he had taken much of what his wife did for him for granted. He said that since then things have improved considerably.

Try it......:-) It works on a roommate, a chavrusa, a neighbor, a Rav, a parent, etc. etc.

Take Your Wife Out

A cyclone hit the Goldstein house just before dawn one morning. It lifted the roof off, picked up the beds on which Selma and Irving slept, and set them down gently in the next county.

Selma began to cry.

"Don't be scared, Selma," Irving said. "We're not hurt."

Selma continued to cry. "I'm not scared," she responded between sobs.

"I'm happy. This is the first time in 14 years we've been out together."

Sorry

From an email I recently sent...

There was a popular movie in the 70's called "Love Story". It was about a rich Waspy kid from Harvard who fell in love with a poor Italian girl from a broken home. His father was vehemently opposed to the relationship. At the end of the movie - she died. [I cried hard]. His father came and met him in the hospital parking lot and said "I'm sorry". The son said "Love means never having to say your sorry".

 

That is utter nonsense. Love means always having to say your sorry......:-)

Learning How To Relate

 In the world of true mussar study [of which I often lament its rare appearance on our planet and see it as one of the primary problems in our religious life ואכמ"ל] there is a rule: דער קליינע זאך איז דער גאנצע זאך - The small seemingly insignificant behaviors are really everything. Most people just don't notice the subtleties of speech and action which often cause an [albeit subtle] breach in proper behavior. These matters on not even on most peoples radars but Baruch Hashem it takes only a simple yeshiva bochur from Eretz Yisrael who is not part of the rat race [Remember: Even if one wins the rat race, he is still a rat:-)] to give us all a gentle reminder.

I will illustrate one such הנהגה.

I have a very close friend whom I have known for year and spoken to on countless occassions both on the telephone and in person. He is extremely busy, large family, full time job, learns every free second, involved in communal affairs etc. etc. He has NEVER in all of the time I have known him, interrupted a phone call to tell his wife something, answer a call waiting, ask the parking attendant how much it costs or order a burger and coke. Most people are involved in 50 different things as they talk. I recently spoke to a friend I hadn't spoken for the longest time. In the few minutes I spoke to him he must have interrupted 10 times. He is not a bad person, he is actually quite the opposite. But he is also unaware.

This person has also never ever ended a conversation by telling me that he has to go [how do you feel when somone says "I can't talk, I am in a huge rush. Bye...:-)"] If he needs to go he will gently end the conversation. He also looks at me when I talk to him. He really gives me the feeling that he is with me. He has mastered the fine art of transcending his personal selfish needs of the moment for the sake of another human being. [I have a friend who experiences this person in the same way]. When you meet such a person you should make a שהחיינו

There was a famous Jewish Philosopher [important note: In his personal behavior he was quite deviant but I must grant him that he was immersed in something that many practically Observant Jews all but ignore, namely, G-d:-)] whose main proposition is that we may address existence in two ways:

• that of the "I" towards an "It", towards an object that is separate in itself, which we either use or experience;

• and that of the "I" towards "Thou", in which we move into existence in a relationship without bounds.
•  This person relates to other people in an "I-Thou" fashion. Almost everybody else relates to others in an "I-It".
•   To copy from this Philosophers Wiki page:
•  For "I-It," the "It" refers to the world of experience and sensation. I-It describes entities as discrete objects drawn from a defined set (e.g., he, she or any other objective entity defined by what makes it measurably different from other living entities). It can be said that "I" have as many distinct and different relationships with each "It" as there are "It"s in my life. Fundamentally, "It" refers to the world as we experience it.
   
• By contrast, the word pair "I-Thou" describes the world of relations. This is the "I" that does not objectify any "It" but rather acknowledges a living relationship. "I-Thou" relationships are sustained in the spirit and mind of an "I" for however long the feeling or idea of relationship is the dominant mode of perception. A person sitting next to a complete stranger on a park bench may enter into an "I-Thou" relationship with the stranger merely by beginning to think positively about people in general. The stranger is a person as well, and gets instantaneously drawn into a mental or spiritual relationship with the person whose positive thoughts necessarily include the stranger as a member of the set of persons about whom positive thoughts are directed. It is not necessary for the stranger to have any idea that he is being drawn into an "I-Thou" relationship for such a relationship to arise.

Sweetest friends - let us stop relating to people as "Its".

You will probably not be surprised to hear that the aforementioned individual is one of my favorite people on the planet. I hope to find more such people.

How To Become One

How does one get married in our day and age?

A man GIVES the woman a ring and she RECEIVES it. THAT is the model for marriage. He WANTS to give and she WANTS to receive. When she receives that ring they are cemented together forever. Every subsequent act of giving brings them closer and yet closer.

It is significant that he is giving her something that she WANTS. In this context she knows that this is the way she is going to be married so she is THRILLED to receive it. He knows that this is the only way she is going to have a wife so he is THRILLED to give it. This, too, is a model for life. He should WANT to give and she should WANT to receive and that is how a man and a woman become .....

ONE!:-)

Maintain Your Independence

Many couples are so happy when they first get married! That is fantastic! But herein lies a minefield that could potentially blow up. The couple gets so involved in each other and their relationship that they neglect other important areas of their lives and become overly dependent on each other. There is a seemingly beautiful concept that should apply to every young couple called "symbiosis". Sounds GREAT. But in English we have another word for it.

SERVITUDE.

Enjoy being married, invest in your marriage, make it top priority. But keep on living your own life!:). Keep up your chavrusas, friendships, hobbies etc. etc.

[Based on האיש מקדש page 108-109]

האשה כמראה

מהרב יצחק גינזבורג שליט"א

 

"ותדבר מרים ואהרן במשה"… מרים הנביאה ואהרן הכהן מותחים בקורת על משה רבינו, אחיהם הקטן, על שפרש מאשתו (כמו שמסבירים חז"ל), ומייד ה' מתגלה אליהם ומלמד אותם את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה".

מה הקשר בין דרגת נבואתו של משה לבין העובדה שהוא פרש מן האשה? חז"ל מסבירים "יפה עשה משה שפירש מן האשה מאחר שהשכינה נגלית עליו תדיר ואין עת קבועה לדבור" (רש"י), ודבר זה הומחש לאהרן ומרים כאשר ה' נגלה עליהם "פתאֹם" בהיותם טמאים. אמנם הפסוקים עוסקים במעלת נבואת משה רבינו בכלל, לא רק בפרט הזה של תדירות הנבואה, כלומר שהפרט הזה הוא חלק מעניין מהותי בנבואת משה שבגללו הוצרך לפרוש מן האשה. לכן נתבונן בהשוואה בין משה רבינו לשאר הנביאים ומתוך כך נבין יותר את הסוגיה שלפנינו.

שתי מראות

בלשון חז"ל, נבואת משה רבינו היא "באספקלריא המאירה" לעומת שאר הנביאים שמתנבאים ב"אספקלריא שאינה מאירה" (כמו שמביא רש"י אצלנו). מהי בדיוק ה'אספקלריא'? יש אומרים שזו מחיצת זכוכית, שרואים מה שנמצא מעברה השני, ויש אומרים שזו מראָה המחזירה את התמונה שמולה[א]. ניתן לצרף את שני הפירושים ולומר שאספקלריא המאירה היא זכוכית שקופה שרואים דרכה ואילו אספקלריא שאינה מאירה היא מראה. פירוש זה מתאים יפה עם שינוי הלשון בפסוקים שלנו: על כל הנביאים נאמר "בַּמַּרְאָה אליו אתודע", ועל משה נאמר "וּמַרְאֶה ולא בחידֹת" – המַּרְאָה היא אספקלריא שאינה מאירה (כמו ה"מראות הצובאות" שהביאו הנשים לנדבת המשכן ומהן נעשה הכיור), והמַרְאֶה הוא זכוכית שקופה לגמרי. לכן מַרְאֶה הוא לשון זכר ומַּרְאָה לשון נקבה, כי המַּרְאָה מחזירה את המַרְאֶה עצמו, כנקבה המקבלת מהזכר[ב].

מה פירוש הדבר? באופן כללי, מוסבר[ג] שמשה רבינו קולט את הנבואה בראייה שכלית ברורה לגמרי, לעומת הנביאים שרואים חזיונות, חידות ומשלים, ולא את עצם הדבר. משה קולט באופן ישיר את מַרְאֶה הנבואה עצמו הבא מלמעלה, ואף שיש לו אישיות בפני עצמה, והוא חי בגוף גשמי, אבל הוא מזוכך, כזכוכית שקופה, ולכן מציאותו העצמית אינה חוצצת כלל, כאילו הוא שקוף לגמרי… לעומת זאת, אצל שאר הנביאים יש חציצה בינם לבין דבר ה' המגיע מלמעלה, והם יכולים לקלוט אותו רק כאשר הוא 'מכה' על המציאות התחתונה, כאילו מחזיקים בידם ראי ומביטים בהשתקפותו של האור האלוקי. אם נמשיל את האור האלוקי לאור השמש, הרי משה יכול להביט ישירות באור הזה בלי להסתנוור, רק דרך מחיצה שקופה אחת, ואילו שאר הנביאים יכולים לראות את האור רק כשהוא מגיע אל הארץ ומאיר אותה והופך להיות "אור חוזר".
[במושגי הקבלה, המראָה היא ספירת המלכות, הספירה התחתונה ביותר שעליה נאמר שאין לה מעצמה כלום, אלא רק מחזירה ומשקפת את האור והתוכן העצמי שמגיע מהספירות שמעליה. לעומת זאת, המראֶה הוא ספירת התפארת, הספירה העיקרית של המידות (פרצוף זעיר אנפין), המשפיעה גילוי אור אלוקי. התפארת הוא האיש והמלכות היא האשה.]

משה פורש מן האשה

אם כן, משה רבינו אינו נזקק לעולם הזה כדי לקבל את הנבואה. הוא עומד ישירות מול ה', "פה אל פה" ו"פנים בפנים", "תמונת ה' יביט". זוהי הסיבה שמשה נזקק לבסוף לפרוש מאשתו. הרי בני זוג חייבים להיות בתקשורת הדדית חיובית, "להסתכל בעינים" זה לזה ולשדר את המסר "אני אוהב אותך". אבל משה רבינו, המוכן בכל עת לנבואה, אינו יכול להסיח את דעתו, אינו יכול להפנות את מבט עיניו מהמראֶה האלוקי, ולכן הוא נאלץ לפרוש מצפורה אשתו. משה יודע שאי אפשר להסתכל בו זמנית גם כלפי מעלה, אל השכינה הקדושה, וגם כלפי מטה, אל אשתו האהובה. לכן אין ברירה, עליו לעזוב את צפורה כדי 'להתחתן' כביכול עם השכינה. מרים הנביאה ואהרן הכהן – שניהם בעלי משפחה מאושרת (מרים עם כלב בן יפונה, ואהרן עם אלישבע בת עמינדב) – לא הבינו תחילה מדוע משה רבינו פורש מצפורה, עד שה' עצמו מסביר להם שמשה הוא חריג, כולו קדש לנבואה עליונה ואינו יכול לעסוק בחיי משפחה רגילים[ד].

ביתר עומק, אנו נוגעים כאן בסוגיה חשובה ביחסי איש ואשה. האשה משתמשת הרבה במראָה, לקשט את עצמה ולבחון את מראה ויופיה. אבל הגבר בדרך כלל אינו זקוק למראה, וההלכה אף אוסרת על גבר להסתכל במראה כמו אשה (כחלק מהאיסור "לא ילבש גבר שמלת אשה"[ה])! ההבדל ה'מגדרי' הזה נובע ממקום מאד עמוק: האשה מכירה את עצמה דרך ההשתקפות שלה בעיני הסביבה, היא חייבת היזון חוזר (פידבק) מן המציאות כדי לחוות את עצמה. ואילו הגבר חווה את עצמו 'מתוך עצמו', ולכן בדרך-כלל אל לו לשאול את עצמו "איך אני נראה בעיני אחרים".

אך האמת היא שגם לגבר יש מראָה – האשה היא המראָה של בעלה! הבעל מביט באשתו וכך הוא רואה גם את עצמו באופן מתוקן (ניסוי פשוט לגברים שבינינו: אם אינך יודע בדיוק איך אתה מרגיש, תסתכל על אשתך. היא יודעת מצוין!). אבל משה רבינו אינו יכול להסתכל במראָה הזו – הוא כולו "איש האלקים" שאינו יכול להרשות לעצמו להשתעשע בכל מיני 'השתקפויות'. הוא נתון כל הזמן בראיה ישירה של מראֶה הנבואה, רק "הדבר האמיתי" בכבודו ובעצמו.

המשיח חוזר לאשה

לפי הדברים האלה, בדרגה העליונה ביותר, דרגת משה רבינו, אין ברירה אלא לפרוש מן האשה. ואחרי כל ההסברים, במבט הפשוט שלנו יש בזה משהו מעט 'צורם'. האם כל החינוך להקמת משפחה בישראל וחיי אהבה בין איש ואשה הוא קצת עניין של 'בדיעבד'?

האמת היא שאמנם משה רבינו הוא הגדול בכל הנביאים שהיו ושיהיו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ובכל זאת מבחינה מסוימת דרגת המלך המשיח משלימה את הדרגה של משה רבינו, ומביאה את כולנו לרמה גבוהה יותר. כך מבואר שמשה רבינו אמנם הוצרך לפרוש מן האשה, אבל המשיח לא יפרוש מן האשה!

כדי לחוש מעט את הגילוי המשיחי הזה, נחזור להבדל בין שתי האספקלריאות. במבט מעמיק מתברר (כפי שמבואר בחסידות) שדוקא באספקלריא שאינה מאירה יש מעלה מסוימת על זו המאירה. כמה שנסתכל במבט ישיר אל האלוקות, נוכח פני ה', הרי השגתנו-ראייתנו היא מוגבלת. עם המשקפיים והמשקפת הטובות ביותר, האספקלריא הכי מאירה בעולם, נוכל להגיע עד גבול מסוים, וגם כשאנו מתקדמים ועולים "מחיל אל חיל" תמיד נגלה שמעבר לקו האופק, מעבר למראֶה שנגלה אלינו, יש עוד מרחבים אין-סופיים. לעומת זאת, האספקלריא שאינה מאירה, המראָה הנמצאת למטה ומחזירה את המראות העליונים, יכולה לקלוט ולשקף התנוצצות ממקומות גבוהים יותר. כלומר, יש מעלה לקלוט את ה' מתוך המציאות של העולם שהופך לראי מלוטש שבו אנו רואים כביכול את פני ה'.

אפשר לומר שמשה רבינו עצמו עשה את הצעד הראשון בכיוון הזה. אמנם הוא לא היה רשאי להחזיר לגמרי את צפורה אשתו, אבל ניתן לפרש שלאחר דברי מרים אחותו הוא הבין שעצם ההבטה באשתו אינה סותרת את דבקותו בקב"ה (וגם כאשר לא ניתן לקיים חיי אישות הרי עצם ההבטה של האיש באשתו בדרך חיבה הינה מותרת ורצויה[ו]).

אצל המשיח – שהנשמה שלו היא היא נשמת משה רבינו – הדבר הזה יופיע בשלמות: יתברר שכאשר בני הזוג מביטים זה בזה, בקדושה ובטהרה, הם רואים האחד בשני גילוי מיוחד של הקב"ה, "השותף השלישי" בבית היהודי. החיבור השלם הזה בין האיש והאשה אינו נשאר רק בממד הראיה, אלא גם כיחוד גופני ממשי, ללא צורך לפרוש מן האשה, אלא "כמשוש חתן על כלה" בכל המובנים.

כמה שהאדם יתקדש ויתעלה בדבקות בה' מתוך 'התפשטות הגשמיות', הרי באמת את הדרגה העליונה של גילוי ה' הוא יוכל לקלוט רק בעקבות המבט במראָה האישית שלו, שהיא בת זוגו האהובה.

 

לפי יין משמח ח"ב עמ' סב

---

[א]  ראה למשל במפרשי המשנה כלים ל, ב.

[ב] ראה בפירושי רבינו בחיי והכתב והקבלה בפסוקים אצלנו.

[ג] רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז, ועוד.

[ד] הדבר לא ברור האם משה רק הפסיק לקיים חיי אישות עם אשתו או שגרש אותה לגמרי. ראה לקוטי שיחות י"ח עמ' 145.

[ה] דברים כב, ה. שלחן ערוך יורה דעה קנו, ג.

[ו] כל עוד משה לא הוצרך לגרש אותה לגמרי, כנ"ל בהערה ד.